במהלך העשור האחרון מתקיימים מהלכי חשיבה ויישום פורצי-דרך בארץ ובמערכות חינוך מובילות בעולם, תחת ההכרה כי בעולם המצוי בתאוצת השתנות – חובתן של מערכות חינוך היא לבחון את נתיבי השינוי הדרוש על מנת ליצור את התנאים להתפתחותם של בוגרים בעלי ידע, מיומנויות וערכים שהם רלוונטיים לעולם שאליו הם יוצאים.

מעבר לצורך למקד את מערכת החינוך בהתפתחות המיומנויות הדרושות לעתיד, לנגד עיניהם של מעצבי מדיניות חינוך עומדת ההכרה כי בוגרי מערכת החינוך של היום, יפגשו עולם שידרוש מהם לא מעט משימות תיקון לתוצאותיהם של עשורים של התפתחות טכנולוגית בלתי מרסנת בצד צמיחה דמוגרפית של המין האנושי, תחת דפוסי ייצור וצריכה שנזקם הסביבתי הינו הרה-אסון.  בוגרי מערכת החינוך של היום יעמדו גם למול אתגרים חברתיים חסרי-תקדים, בדמות חברה מפולגת ועתירת פערים.

על רקע זה, אנו מבינים היום יותר מתמיד כי חובתה של מערכת החינוך היא לחשוב על בוגריה כמעצבי פני החברה העתידית, ולא רק ככאלה המותאמים לשוק העבודה שלה, שדפוסי הפעולה שלו עד כה הם אחראים לחלק ניכר מהנזקים שצויינו.

ההכרה הזו עומדת בבסיס המהלכים המתקדמים ביותר כיום בפיתוח מדיניות החינוך בעולם כגון "מצפן הלמידה 2030 של ה OECD", במערכות החינוך בפינלנד, סינגפור, קנדה ועוד, ואף במסגרת פיתוח "דמות הבוגר" בהובלת האגף לאסטרטגיה של משרד החינוך הישראלי.

במהלך השנים תש"ף ותשפ"א פיתח בית הספר הריאלי תפיסה פדגוגית וארגונית תחת הכותרת "הריאלי 2030" ששמה לנגד עיניה את המגמות שצויינו, ואת הצורך להתאים את הפדגוגיה ואת ארגון הלמידה בבית הספר ליצירת התנאים להתפתחותם של בוגרים בעלי הכישורים והערכים הרלוונטיים לעיצוב החברה, בראי חזון בית הספר.  בליבת התפיסה עומדות שתי יכולות יסוד שבית הספר רואה את חובתו לפתח, שכל אחת מהן  דורשת עולם ומלואו של כלים פדגוגיים, תנאים מבניים וסדירויות המשנים את פני הלמידה: